יום שני, 20 בדצמבר 2010

פיצויים בגין מעצר שוא

בטרם אפנה לנושא רשומה זו ברצוני להבהיר נקודה חשובה בעקבות שאלה שהופנתה אלי על ידי אחת מהקוראות המלוות בנאמנות את הבלוג.

נשאלתי מדוע איני מחווה את דעתי האישית על פסקי הדין שאני בוחר להביא לידיעת הקוראים?

עניתי לה כי בדרך כלל הבלוג מכיל פסקי דין והחלטות שלמיטב ידיעתי לא פורסמו בעיתונות הארצית דהיינו ידיעות אחרונות ומעריב.

הבחירה מה לפרסם ומה לא לפרסם מהווה כשלעצמה הבעת דעה לגבי חשיבות פסק הדין. אני משתדל להיות נאמן לדברי השופטים, אך כמובן בוחר מתוכם את הדברים שבעיני יש להם משמעות והקורא מוזמן להתמודד עם המידע ולהסיק את מסקנותיו בעצמו.   

הכוונה בבלוג היתה ונשארה לעודד אזרחים שנפגעו וניזוקו שלא כדין כתוצאה מהתנהלותם של ארגוני אכיפת החוק כגון המשטרה, שב"ס וסוכניהם (שוטרים, סוהרים , פקחים וכו') ולהביא לידיעתם שגם להם יש מה לומר בעניין והיכן להשמיע את טענותיהם, ולהראות להם שלעתים ובמקרים המתאימים יש אף מי שיעמוד לצידם. יש דין ויש דיין.

דוגמה מצוינת לאזרחות טובה אשר יש בה לקח כללי על הדרך בה ניתן להתמודד מול עוולה משטרתית הוא המקרה הבא.

נועם פדרמן תושב חברון, המתויג בתקשורת כ"מתנחל" בעייתי המרבה להתחכך עם המשטרה בעניינים המגיעים בדרך כלל להכרעות שיפוטיות, איחר להגיע לדיון כלשהו בבית המשפט אליו  זומן כדין, ולכן החליט השופט להוציא נגדו צו הבאה  דהיינו צו המורה למשטרה לעצרו ולהביאו לפניו בהזדמנות הראשונה החל מרגע הוצאת הצו.

משנודע לו על קיומו של הצו הגיש פדרמן בקשה לבטל את צו ההבאה, בנימוק שעקב פקקי תנועה בדרך ניבצר ממנו להגיע במועד שנקבע לדיון. בהסכמת המשטרה ביטל בית המשפט  את הצו.

שבועיים לאחר ביטול הצו בעת שהגיע לתפילה במערת המכפלה יחד עם שני בניו בני התשע והאחת עשרה נעצר פדרמן על ידי שני שוטרים מתחנת חברון על סמך הצו המבוטל.

השוטרים האזינו לטענותיו ובדקו בו במקום את תקפותו של הצו במסוף, אך המחשב לא עודכן משום מה במידע על הביטול, על כן נעצר  פדרמן חרף מחאותיו והובל למשטרת חברון.

במשטרת חברון נערכה בדיקה יסודית יותר ופדרמן שוחרר כשהתברר שלצו אין כל תוקף.

מספר ימים לאחר מכן שוב עוכב פדרמן על ידי שוטר מכוח אותו צו מעצר שבוטל ולאחר בירור קצר שוחרר לדרכו על ידי השוטר שמצא כי טענתו שהצו בוטל נכונה.

יומיים לאחר מכן הגיש נועם פדרמן תביעה נגד המשטרה והשוטרים שעצרו אותו והשוטר שעיכב אותו וביקש פיצוי בסך עשרים אלף ש"ח בגין  המעצר והעיכוב הבלתי חוקיים.

בבית משפט השלום בירושלים דחתה השופטת שניידר את התביעה, לדבריה נועם פדרמן  הוא דמות ידועה ומוכרת לשוטרים בחברון מאירועים קודמים ומטבע הדברים השוטרים היו מושפעים מכך בהתנהלותם, השוטרים בדקו את תקפותו של הצו בטרם המעצר ואילו פדרמן עצמו לא הציג בפניהם את העתק הצו המבוטל. בנסיבות אלה קבעה השופטת לא חרגו השופטים ממידת הזהירות והמיומנות הנדרשת מהם ולא התרשלו.

בזאת לא הסתיימה הפרשה, פדרמן מיהר להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.
בערעור קבע בית המשפט  כי לא היתה כל הצדקה לבחון את האירוע רק על פי התנהלותם של השוטרים.
לתובע לא היתה אפשרות לבדוק מי הגורם האחראי לתקלה במשטרה, על המשטרה היה לבדוק זאת ולקבל עליה את האחריות לתקלה ולא להתגונן בטענה הפורמלית שהתביעה הוגשה רק נגד שני השוטרים.

מבחינתו של האזרח אין זה מעניין מי האחראי בתוך המשטרה לתקלה. די בכך שהמידע על ביטול הצו היה בידי המשטרה כשבועיים וחרף זאת בוצעו מעצר ועיכוב שלא כדין.

בסופו של דבר העריך בית המשפט את עוגמת הנפש שנגרמה לפדרמן בסכום של חמשת אלפי שקלים וקבע שעל המדינה לפצותו בסכום זה. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה